לפניי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בעת"מ 17121-11-11 (כבוד השופטת נ' בן אור), מיום 6.6.2012.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, המבקש 1 (להלן: המבקש) הגיע לישראל מבורמה בשנת 2001 ושהה כאן עד שנת 2007 מכוח אשרת עבודה שניתנה לו. ביום 15.4.2007 הגיש בקשת מקלט מדיני לנציבות האו"ם לפליטים. ביום 30.12.2008 המליצה הנציבות לדחות את בקשתו שכן נמצאו בגרסתו בעיות אמינות. חברי הוועדה המייעצת במשרד הפנים אישרו את המלצת הנציבות. בשנת 2009 הועבר הליך בחינת בקשות המקלט למשרד הפנים, והמבקש הגיש בקשה חדשה למקלט מדיני בישראל, אשר נדחתה ביום 17.9.2009. בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה. ביום 1.5.2011 נערך למבקש ראיון בבקשתו לעיון מחדש שבעקבותיו המליצה יחידת הטיפול במבקשי המקלט שלא לקבל את בקשתו נוכח סתירות מהותיות שנמצאו בדבריו. הוועדה המייעצת, בסדר דין מקוצר, קיבלה את המלצת היחידה והמליצה לדחות את בקשתו של המבקש והמלצתה אומצה על ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה בהחלטה שנמסרה למבקש ביום 15.9.2011.
בכל הנוגע למבקשת 2 (להלן: המבקשת), עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי היא הצהירה שבקשתה למקלט מבוססת על בקשתו של המבקש וכי אין לה חשש לחזור למדינתה. משכך, נדחתה בקשתה על הסף מהיעדר עילה. בהקשר זה אוסיף כי המבקשים הגישו עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים שבמסגרתה ביקשו להשוות את מעמדה של המבקשת לזה של המבקש.
בעתירה מושא הליך זה ביקש המבקש להעניק לו מעמד של פליט. לטענתו, הוא הפך להיות פליט פוליטי בעת ששהה בישראל ובעקבות פעילות פוליטית נגד המשטר בבורמה. בית המשפט קמא, בפסק דין מנומק ומבוסס, דחה את העתירה על כל חלקיה. ראשית, קבע בית המשפט כי אין להעניק למבקש מקלט בשל חשש לרדיפה מנסיבות הקודמות להגעתו לישראל. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אין מנוס מהמסקנה לפיה המבקש אינו אמין ומסר גרסאות סותרות בפניותיו השונות לרשויות. כך, בין היתר, התייחס בית המשפט לשינוי גרסאות בכל הנוגע למאסרה של אמו ש, לאיבוד דרכונו וליחסיו עם המבקשת, אליהם לא התייחס כלל בראיון שנערך לו בנציבות האו"ם לפליטים. כן התייחס בית המשפט לכך שחוות הדעת של הנציבות קבעה כי גרסתו בכל הנוגע לאשר אירע לאחר שערק מהצבא אינה הגיונית, שכן לדבריו המשיך לשהות בבורמה כשנתיים לאחר מכן, ולכן ספק אם אכן ערק מהצבא. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שבחוות הדעת של הנציבות נקבע כי גרסתו של המבקש בכל הנוגע להשתתפותו בהפגנות מול שגרירות בורמה בישראל מוטלת בספק. נוכח כל זאת, קבע בית המשפט כי המסקנה לפיה המבקש לא הרים את הנטל הנדרש על מנת לבסס את אמיתות העובדות שטען בבקשתו היא מסקנה סבירה ביותר. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש יצא ללא כל קושי מבורמה באמצעות דרכון חוקי ואף חזר אליה למשך חודש בשנת 2006, עובדה אשר לא הובאה לידיעת המראיין מנציבות האו"ם לפליטים. בית המשפט מפנה למכתב ששלח המבקש לנציבות בשנת 2008 שבו הוא כותב כי הוא רוצה לחזור עם אשתו לפיליפינים והוא מבקש כי יעזרו לה להישאר איתו בישראל כדי שיוכלו לחסוך כסף בטרם יעזבו. על כך כתב בית המשפט כי אין כל קשר בין האמור במכתב זה לבין בקשה למקלט מדיני.
שנית, דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה יש להכיר בו כ"פליט במקום" שטענת הפליטות שלו התגבשה לאחר שהגיע למדינה שבה הוא מבקש מקלט. אף בהקשר זה קיבל בית המשפט את עמדת המשיב, לפיה הטענה אינה אמינה. בין היתר, התייחס בית המשפט לכך שהמבקש אמר בראיון אחד שהחל בפעילותו הפוליטית כבר בשנת 2005 ואילו בראיון אחר אמר שהחל בה בשנת 2007. כמו כן, ציין בית המשפט כי אין זה ברור מדוע נסע המבקש לבורמה בשנת 2006 אם אכן היה מעורב בפעילות מחאה אינטנסיבית נגד המשטר במדינה. שלישית, דחה בית המשפט את טענת המבקש הנוגעת לפגמים שנפלו כביכול בהליך שהתנהל בעניינו. בהקשר זה התייחס בית המשפט, בין היתר, לכך שלמבקש נערך ראיון בנציבות האו"ם לפליטים, לכך שהחלטות המשיב מבוססות גם על דברים שכתב המבקש בכתב ידו וכן לכך שהראיון שנערך לו במסגרת בחינת בקשתו לעיון חוזר היה ראיון מקיף ובנוכחות באת כוחו.
על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הבקשה למתן סעד זמני המונחת לפניי. הסעד המבוקש בבקשה הוא כי אורה למשיב שלא לנקוט בהליכי אכיפה והרחקה נגדם עד להכרעה בערעור. עוד צוין בפתח הדברים כי ניתן צו האוסר על הליכי אכיפה בעניינה של המבקשת במסגרת הליך אחר וכי המבקש פנה לשגרירות ארצו להנפקת דרכון חדש אך בקשתו סורבה ולכן אינו יכול לצאת בשלב זה מישראל ובאופן מעשי בקשתו לסעד זמני נוגעת להימנעות ממעצרו והכנסתו למשמורת. לטענת המבקשים סיכויי הערעור שהגישו גבוהים. זאת, בין היתר, שכן העובדה שבקשתו של המבקש לחידוש דרכונו סורבה מעידה כי אכן הוא נרדף בארצו ומקימה כשלעצמה עילת מקלט חדשה. עוד נטען כי מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה המבקש אינו אמין היא מסקנה שגויה שיש להתערב בה. זאת, בין היתר, שכן הראיונות אותם עבר בוצעו באופן לא ראוי, לא בשפתו, ולא שיקפו באופן אמין את עמדתו. עוד נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את טענת המבקש להכיר בו כ"פליט במקום" רק על סמך חוסר אמינותו. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי זה נוטה בבירור לטובתם שכן ללא מתן הסעד הזמני הם עלולים להיעצר ולהיות מורחקים. עוד נטען כי גירושו של המבקש מישראל ייתר את הערעור.
מנגד, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, סיכויי הערעור נמוכים שכן אין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי שאישר את החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין לדחות את בקשת המבקש לעיון מחדש בבקשת המקלט שהגיש. לטענתו, המבקש מסר מספר גרסאות סותרות בנוגע לסיבה שבשלה הוא מבקש מקלט מדיני ובצדק נדחתה בקשתו על ידי הגופים השונים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה - גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).
בענייננו, לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ובהודעת הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור מצדיקים את קבלת הבקשה. על פניו, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנתו המנומקת של בית המשפט המחוזי לעניין דחיית בקשתו של המבקש לקבלת מעמד של פליט וזאת על סמך הסתירות המהותיות שהתגלו בגרסתו, חוסר אמינותו ועקב כך שלא הצליח לעמוד בנטל להוכיח עילה שיש בה כדי לבסס בקשת מקלט. אוסיף, כי המבקש שהה בארץ שנים ארוכות בטרם הגיש בקשה למקלט מדיני, שבמהלכן אף נסע לבקר בבורמה וחזר לישראל. עוד אוסיף, כי בשנת 2008 פנה המבקש לנציבות הפליטים של האו"ם במכתב שבו נכתב כי הוא מבקש להמשיך ולהתגורר בישראל עד שיוכלו הוא ואשתו לחסוך מספיק כסף כדי שיוכלו לגור בפיליפינים. לעניין מאזן הנוחות, אמנם זה נוטה במידת מה לטובת המבקש, אך לנוכח סיכויי הערעור, שכאמור אינם גבוהים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. החלטתי מיום 1.7.12 בענין צו הביניים הארעי מבוטלת בזאת.
ניתנה היום, כ"א בחשון התשע"ג (6.11.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il